אז מה עם השלום עם הפלסטינים? 

השאלה אכן נשאלת ולא רק על ידי חוגי השמאל.הסכנה היא שהקוורטט האירופאי ימשוך ידו מהניסיונות להגיע להסכם שלום ולסלול את הדרך להסכמה להכרזת הקמתה של מדינה פלסטינית על ידי מועצת הביטחון. 

מאת גרשון אקשטיין 

עניין הסכם השלום עם הרשות הפלסטינית כבר לא כל כך בכותרות,ונראה זניח .רק מעת לעת שומעים על השליח מיוחד,עו"ד מולכו והמגעים האחרונים עם בכירים פלסטינים  בחסות הירדנים,שגם הם מודאגים מאד. 

הציבור נראה שהתרגל למצב זה,שיש דיונים אבל אין כל התקדמות,אם יש שקט,אין איומים ואין טרור או הכנות לכך,מה איכפת לו,הרי ידוע שלשקט אפילו זמני מתרגלים. ומה הפלא שנתניהו רוכב על גלי ההצלחה בסקרים, בעיקר בחוגי הימין.גם יוצר כביכול שקט מטרור וגם אינו מוסר חלקי ארץ ישראל השלמה. 

הייתה ידיעה קטנה שנחבאה בין השורות,שבימים רגילים ידיעה כזו הייתה צריכה להפוך לכותרת ראשית בכל כלי המדיה התקשורתית. ידיעה שעסקה במגעים בין עו"ד מולכו לבין ד"ר סאיב עריקאת בירדן.על פי הידיעה,נתניהו מבטיח שבתוך חודשיים עד,עד חודש מרץ, ישראל תעביר את עמדתה המפרטת בעניין הגבולות וסידורי הביטחון. 

וזאת חרף המצב כיום הידוע ,כיון שכל אחד מהצדדים לא עושה מאמצים להגיע להסכם שלום,אלא,עושה מאמצים איך להצליח יותר בלהאשים את הצד השני בסרבנות לשלום. 

הזמן שנתן הקוורטט, גם לישראל, להביא את הצעתה על גבי מפה לגבי הגבולות, הולך ואוזל, כי מידיעה אחרת, ישראל מתנה זאת, בקיום דיון על למעלה מעשרים נקודות וסעיפים הנוגעים להסדרים החיוניים לביטחון וכול עד מהלך זה לא יסתיים,לא יוגשו מפות וגבולות. 

נכון שנתניהו מרגיש כיום על הסוס עם "ההצלחה" שלו בטרפוד השיחות עם הפלסטינים. אבל "ההצלחה" הזאת במקרה הטוב,יכולה להביא לבסוף להקמת מדינה פלסטינית,כי לעולם ימאס מהסחבת של ישראל ובמקרה הגרוע, עלולה להוביל אותנו לאינתיפאדה, למלחמה ולאסון.  

נראה שהעתיד מהשקט הזה, לא צופן בחובו טובות. 

גרשון אקשטיין,רעננה